סיפור קטן על הגשמה עצמית
הגשמה עצמית

סיפור קטן על הגשמה עצמית

ישבנו לעשות עבודת יצירה עם עלים וענפים ישנים שהיא מצאה על אדמת הגינה שלנו. הבטחתי לעלמה שאפשר לעשות כל דבר שעולה לה בראש. ואז מיד הסברתי לה בסבלנות ואפילו הדגמתי איך לעבוד עם צבעי הגואש, ובאיזה עוד חומרים כיפיים כדאי לה להשתמש.

אבל לילדה שלי היו תוכניות אחרות. במקום גואש היא רצתה טושים. והתחשק לה לערבב אותם עם דבק לבן. ואני הרי הבטחתי שמותר הכל. ובאמת שגם התכוונתי, ואפילו התרגשתי מהיצירתיות והחדשנות. אבל תוך כדי גם שמתי לב שאני חווה אי שקט.

באופן חריג הסכמתי שנעבוד על שולחן העבודה בו אני פוגשת את המתאמנות שלי. כל חומרי היצירה נותרו פזורים עליו מהבוקר בצורה מאוד מפתה. פתאום התחלתי להילחץ. שהטושים לא ייהרסו, ורק שהיא לא תטבול את המכחול הטוב בדבק לבן.. הגשמה עצמית זה חשוב, אבל למה ללכלך ולהרוס? פתאום תפסתי את עצמי על חם.
אני שמאמינה בביטוי שמשוחרר מכל שיפוטיות. אני, שמעודדת את המתאמנים שלי לצייר על הדף כמו ילדים, בלי לחשוב ולתכנן, פשוט להוציא את זה. אני שהחזקתי את עצמי בכוח לא להתערב לה ביצירה.

הגשמה עצמית זה להתעלות מעל הקולות החיצוניים

אז למה זה הציק לי? קודם כל, כי אני אמא שלה. ומי כמוני אמורה לא לשפוט אותה ולא לדכא את היצירתיות שלה. ומי כמוני, שמעודדת הגשמה עצמית וביטוי אישי חופשי, תפסה את עצמה על חם מקובעת ומנסה לנתב את הבת שלי לעשות את הדברים לפי הספר.
פתאום הבנתי משהו. הרי תמיד ישפטו אותך על מה שתעשה, על מה שלא תעשה ועל מה שאתה חולם לעשות. אפילו הקרובים לך ביותר. זה בלתי נמנע. לכולם יש את הקיבעונות שלהם, ואפילו בלי להתכוון הם ינסו להחיל עליך את תפישתם לגבי איך שדברים צריכים להיות.
רק מי שמנהל עם עצמו דיאלוג טהור של ילד, יצליח להתעלות מעל הקולות החיצוניים וליצור את יצירת חייו בדרך שלו. זוהי הגשמה עצמית אמיתית. והייתם צריכים לראות איך שהיא הייתה מרוצה מהתוצאה.  

  • ינואר 26, 2014